<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קע"ו</h1>
<h2>דף כט.</h2>
הר"ר שמואל מפלייזא היה אומר, שמעשה בא לפני רבי' ברוך שבא גט לידו שהעדי' חתמוהו ונטלו שכר על החתימה ורבי' ברוך היה פוסלו ורבי' יהודה מפריס, ורבי' ברוך היה אומ' הטעם דעדים שנטלו שכרן להעיד בטלה עדותן אחרי כן כדמסיק בבכורות [כ"ט ע"א]. ונראה שלא כדין פסלוהו, דודאי עדים שיודעים כבר עדותן והיו מסרבין להעיד ודאי בטלה עדותן, ולא דמי לההיא דלקדש משו' דהיינו דבר מצוה, ויפה כיון שכך השיב. והדיין אינו נוטל כ"א שכר בטלנותו, וראיה מקרנא בב' דייני גזירות [כתובות ק"ה ע"א], ואעפ"כ הר"ר שמואל דיקדק ההיא דקרנא לא איירי אלא לכתחילה אבל בדיעבד אין הדין בטל, וראיה לדבר מההיא דירושלמי [סנהדרין פ"א ה"א], בההי' דאין עדותן בטילה אם נוטלין שכר, דאמ' נותנין לדיין שכר בטלנותו ולעדים שכר עדותן, מדקאמ' גבי עדים שכר עדותן וגבי דיין שכר בטלנותיה, משמ' דאף בלא שכר בטילה נוטל שכרו, וכן משמע בירושלמי דסנהדרין [שם], רב הונא בעא מההוא דאידן קמיה ומה קעביד באיגרא א"ל הב לי גברא ואותיב בחריקאי עד רב הונא בעא סהדותא מן ההוא גברא א"ל אוגריי, אלמא משמע גבי דיין שכר בטילה, וגבי שכר עדות שכר ממש וכן יסד מורי, ברב רחמנא חס עלייהו דאי אתו לדינא יהבינן להו אגרייהו.
<h2>דף ל:</h2>
כתב הר' שמואל הלוי בפ"ק דכתובו' [י"א ע"א] בגמר' הגיורות והשביות, אהא דקא' לימ' מסייע ליה הגיורת והשבויה שנפדו ושנשתחררו פחותות מבת שלש שנים ויום אחד וכו', ואמ' רב יוסף עלה הגדילו יכולין למחות, מספק' ליה לר' מנלן דישראל משומד מגרש את אשתו, אימ' מה שאנו אומר' בפ' עד כמה [ל' ע"ב] ומייתי לה בפ' החולץ [מ"ז ע"ב] ומיתניא בפ"ב דדמאי [תוספתא ה"ו], גר שקיבל עליו דברי תורה ונחשד לדבר אחד, אפי' נחשד לכל התורה כולה, דינו כישראל משומד, ונפק' מינה דאי קדיש קידושיו קידושין וזה לחומרא, כדאמ' בשלהי פ"ק דיבמות [ט"ז ע"ב] דגוי שקידש חוששי' לקידושי', ותימ' דנימ' כי היכי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, וה"נ ישראל שנשתמד כקטן שנולד דמי, ודוקא לחומרא נאמ' דחוששין לקידושין, וגם שלא ליטול ממנו ריבית, וגם הא דתנן בפ' דם הנדה [נ"ח ע"ב], כל הכתמין הבאין מרקם טמאין, זהו גרים וטועים, אלמא דבדין ישראל קיימי. ומה דתניא בתוספתא [חולין פ"א ה"א], הכל כשרין לשחוט אפי' ישראל משומד, ומוקמי' [שם ד' ע"ב] לה במשומד לאותו דבר, הא לכל התורה כולה דינו כגוי, דתניא נמי, שחיטת גוי פסולה. ונראה לר' דהאי דאמ' דמשומד נותן גט לאשתו, נ"ל יש הוכחה מהא דתניא (בסיפרי) [ספרא] בפ' אמור אל הכהנים [פרשתא א'], יכול אפי' פירש מדרכי ציבור ת"ל להחלו, נוהג כמנהג הזה הרי זה חולין, אלמ' דלא מיעטיה אלא מקודשת כהן, אבל כישראל הוא. ומצא ר' בשם מר רב כהן צדק גאון דישראל משומד נותן גט לאשתו, והכין אמר מר רב כהן צדק גאון דמשומד מגרש את אשתו, משום דמקשינן הויה ליציאה מה הויה אי מקדש תפסי קדושיו אף יציאה מגרש אשתו. וכ' ישר' משומדין חותמין על הגט במקום שאין עדים אחרים, וכותב הגט בידו, וחותם על גט חבירו בזמן שאין עדים אחרים, וכן הילכת' וכן פסק ר"ח בספ' המקצועות. ובירושלמי דקידושין [פ"א ה"א] גר' ר' חייא בר בא בשר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין וקידש אשה, אין חוששין לקידושיו, ודכוות' אין חוששי' לגירושיו, ושמואל א' חוששין לגירושיו, משומד חוששי' לקידושיו ולגירושיו, גוי אין חוששין לא לקידושיו ולא לגרושיו. אבל הר' אברהם מרינשבורק ז"ל הביא ראיה מכאן, הגדילו יכולין למחות, דוק' אילו יכולין למחות, אבל גר גדול שנתגייר וחזר לסורו או ישראל שנשתמד אין יכולין למחות לגמרי, אלא ודאי דיניהם כישראל בין לקולא בין לחומרא, ואו' ר' דיכולני לומ' דכאן יכול למחות לשעבר, ונפקא מינה דאם היה בכור לאותו הגר פטור מן הבכורה ועיסתו מחלה... פטור, אבל שאר ישראל שנשתמד או גר שחזר לסורו, יכול למחות מאותה שעה שנשתמד שאין לו דין ישראל לגמרי אלא לחומרא.
